סיפור קצר, תרגום - פגישה מחודשת / ג'ון צ'יבר (מאנגלית - תומר מרבני)

פגישה מחודשת / ג'ון צ'יבֵר 

תירגם מאנגלית והעיר - תומר מרבני

הפעם האחרונה שראיתי את אבי הייתה בתחנת גרנד סנטרל. נסעתי מבית סבתי שבהרי האדירונדאק לבית הקטן שאימי שכרה בקייפ*, וכתבתי לאבי שאהיה בניו יורק למשך שעה וחצי בין רכבת לרכבת. שאלתי אם נוכל לאכול צוהריים יחד. המזכירה שלו כתבה לי שהוא יפגוש אותי בעמדת המודיעין בחצות היום, ובשעה שתים-עשרה בדיוק ראיתי אותו מגיע מן ההמון. הוא היה זר לי - אימי התגרשה ממנו לפני שלוש שנים ולא נפגשתי איתו מאז - אבל ברגע שראיתי אותו הרגשתי שהוא אבא שלי, בשרי ודמי, עתידי וכיליוני. ידעתי שכשאגדל אהיה בערך כמוהו; אהיה חייב לתכנן את מהלכיי במסגרת מגבלותיו. הוא היה גבר נאה, גדול ממדים, ושמחתי נורא לראות אותו שוב. הוא טפח בחוזקה על גבי ולחץ את ידי. "היי, צ'ארלי," הוא אמר. "היי, בחור. הייתי רוצה לקחת אותך למועדון שלי, אבל הוא באזור של מספרי שישים, ואם יש לך רכבת בקרוב אולי כדאי שנאכל משהו כאן בסביבה." הוא הניח את זרועו סביבי, והרחתי את אבי כפי שאימי מרחרחת ורד. זאת הייתה תערובת עשירה של וויסקי, תחליב אפטר-שייב, משחת נעליים, סריג צמר, והריח החריף של גבר בוגר. קיוויתי שמישהו יראה אותנו יחדיו. השתוקקתי לכך שנוכל להצטלם. רציתי איזשהו תיעוד לזה שהיינו יחד.
יצאנו מהתחנה ועלינו לרחוב צדדי לכיוון מסעדה. היה מוקדם עדיין, והמקום היה שומם. הברמן התווכח עם נער שליחויות, והיה מלצר אחד זקן מאוד עם אדרת אדומה על יד דלת המטבח. ישבנו, ואבי קרא למלצר בקול רם. "קֶלנֵר!" הוא צעק. "גָרסוֹן! קָמַרְיֵּירֶה! אתה!"** הקולניות שלו במסעדה השוממת הייתה לא במקום. "אפשר קצת שירות כאן?!" הוא צעק. "תיק-תק." ואז הוא מחא כפיים. זה תפס את תשומת לבו של המלצר, והוא דשדש לכיוון שולחננו. "מחאת לי כפיים?" הוא שאל.
"תירגע, תירגע, סוֹמֵלְיֵה,"*** אמר אבי. "אם זה לא יותר מדי לבקש ממך - אם זה לא יהיה מעל ומעבר לקריאה לתפקיד, נרצה פעמיים בִּיפִיטֵר גיבּסון."****
"לא מוצא חן בעיניי כשמוחאים לי כפיים," אמר המלצר.
"הייתי צריך להביא את המשרוקית שלי," אמר אבי. "יש לי משרוקית ששמיעה רק בפני אוזניים של מלצרים זקנים. עכשיו, קח את הפנקס הקטן שלך ואת העיפרון הקטן שלך ותראה אם אתה מסוגל לקלוט את זה טוב: שני ביפיטר גיבסון. חזור אחריי: שני ביפיטר גיבסון."
"אני חושב שכדאי שתלכו למקום אחר," אמר המלצר חרישית.
"זאת," אמר אבי, "אחת ההצעות המבריקות ביותר שאי פעם שמעתי. קדימה, צ'ארלי, בוא נעוף מכאן."
עקבתי אחר אבי ביציאה מהמסעדה הזאת לעבר אחרת. הוא לא היה כל כך קולני הפעם. המשקאות שלנו הגיעו, והוא עשה לי חקירה צולבת לגבי עונת הבייסבול. אחר כך הוא הכה בסכינו את קצה כוסו הריקה והתחיל לצעוק שוב. "גרסון! קלנר! קמריירה! אתה!! נוכל להטריח אותך בלהביא לנו עוד פעמיים מאותו הדבר?!"
"בן כמה הילד?" שאל המלצר.
"זה," אמר אבי, "לא עניינך לעזאזל."
"אני מצטער, אדוני," אמר המלצר, "אבל לא אגיש לילד עוד משקה."
"ובכן, יש לי חדשות בשבילך," אמר אבי. "יש לי חדשות מאוד מעניינות בשבילך. זאת לא במקרה המסעדה היחידה בניו יורק. הם פתחו עוד אחת בפינה. בוא, צ'ארלי."
הוא שילם את החשבון, ועקבתי אחריו ביציאה מהמסעדה הזאת לעבר אחרת. כאן המלצרים לבשו ז'קטים ורודים שנראו כמו מעילי ציד, והיה הרבה ציוד לרכיבה על סוסים על הקירות. ישבנו, ואבי התחיל לצעוק שוב. "אדון הציִד! טאליהוּ וכולי. נבקשך דבר-מה בסגנון משקה האַרכּוֹף. דהיינו, שני גיפיטר ביבסון."*****
"שני גיפיטר ביבסון?" שאל המלצר בחיוך.
"אתה יודע טוב מאוד מה אני רוצה לעזאזל," אמר אבי ברוגז. "אני רוצה שני ביפיטר גיבסון, ותעשה את זה בזריזות. דברים השתנו באנגליה הישנה והעליזה. כך אמר לי חברי הדוכס. בוא נראה מה אנגליה יכולה לייצר לי בצורת קוקטייל."
"כאן לא אנגליה," אמר המלצר.
"אל תתווכח איתי," אמר אבי. "פשוט תעשה מה שאמרו לך."
"רק חשבתי שתרצה לדעת איפה אתה נמצא," אמר המלצר.
"אם יש דבר אחד שאני לא יכול לסבול," אמר אבי, "זה משרת חצוף. קדימה, צ'ארלי."
המקום הרביעי אליו הלכנו היה איטלקי. "Buon giorno," אמר אבי. "Per favore, possiamo avere due cocktail americani, forti, forti. Molto gin, poco vermut."******
"אני לא מבין איטלקית," אמר המלצר.
"אה, אל תבלף," אמר אבי. "אתה יודע איטלקית, ואתה יודע את זה טוב מאוד לעזאזל. Vogliamo due cocktail americani. Subito."*******
המלצר עזב אותנו ודיבר עם האחראי, שהגיע לשולחננו ואמר, "אני מצטער, אדוני, אבל השולחן הזה שמור."
"בסדר גמור," אמר אבי. "תשיג לנו שולחן אחר."
"כל השולחנות שמורים," אמר בעל המקום.
"הבנתי," אמר אבי. "אתה לא חושק בחברתנו. זה העניין? טוב, לכל הרוחות איתך. Vada all'inferno. בוא נלך, צ'ארלי."********
"אני צריך לעלות על הרכבת שלי," אמרתי.
"אני מצטער, בן," אמר אבי. "אני כל-כך מצטער." הוא הניח את זרועו סביבי ולחץ אותי כנגדו. "אלווה אותך חזרה לתחנה. אם רק היה זמן ללכת למועדון שלי."
"זה בסדר, אבא," אמרתי.
"אשיג לך עיתון," הוא אמר. "אשיג לך עיתון לקרוא ברכבת."
ואז הוא הלך לדוכן עיתונים ואמר, "אדוני היקר, התואיל לכבד אותי באחד מעיתוני אחר הצוהריים הארורים, העלובים,השווים-אגורה שלך?" המוכר נפנה ממנו ובהה בשער מגזין. "זה יותר מדי לבקש ממך למכור לי אחד מסוגי הצהובונים המגעילים שלך?"
"אני צריך ללכת, אבא," אמרתי. "מאוחר."
"רק חכה שנייה, בן," אמר. "רק חכה שנייה. אני רוצה להשיג תועלת מהבחור הזה."
"להתראות, אבא," אמרתי, וירדתי במדרגות ועליתי על הרכבת שלי, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבי.


* אדירונדאק - רכס הרים בצפון מזרח מדינת ניו יורק; קייפ - לשון יבשה, הכוונה היא כנראה לקייפ קוד שבמסצ'וסטס.
** קלנר; גרסון; קמריירה - מלצר (בגרמנית, צרפתית, ואיטלקית בהתאמה).

*** סומלייה - אוצֵר יין במסעדות.

**** ביפיטר גיבסון - קוקטייל חזק שמורכב מג'ין עם מעט יין ורמוט.
***** אביו של צ'ארלי פונה לצוות המסעדה בזלזול גזעני כלפי בריטים. אדון הציד - כינוי למומחה בציד שועלים; טאליהוֹ (ולא "טאליהוּ") - קריאה בריטית כאשר הטרף נצפה; משקה ארכוף - קוקטייל או משקה חריף אחר שציידים אלו שמו בכוסות מיוחדות על ארכוף סוסיהם.
****** מאיטלקית - "בוקר טוב," [...] "בבקשה, האם אפשר שני קוקטיילים אמריקאיים, חזקים, חזקים? הרבה ג'ין, קצת ורמוט."
******* מאיטלקית - "אנחנו רוצים שני קוקטיילים אמריקאים. מיד."
******** מאיטלקית - "לך לעזאזל."



ג'ון צ'יבר נולד בקווינסי, מסצ'וסטס, 1912. מגדולי ומשפיעני הסופרים האמריקאיים במאה העשרים. כונה "הצ'כוב של הפרברים" עקב סיפוריו הקצרים המתרחשים בפרברים האמידים של צפון ארה"ב. בשנת 1979 זכה בפרס פוליצר לספרות על אסופת סיפוריו הקצרים. נפטר בשנת 1982. הסיפור פורסם במקור במגזין הניו יורקר בשנת 1962.  

תודה רבה לד"ר רן הכהן, שיר דגני, והסטודנטיות והסטודנטים בסדנה לתרגום פרוזה של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב על עריכת התרגום