סיפור קצר, מקור - נס בלי סוכר / רועי ויינברג

נס בלי סוכר / רועי ויינברג

14 בדצמבר, שמונה בבוקר. 13 מעלות בחוץ, הרבה עננים והרגשה של גשם שעומד להציף הכל, או לפחות לחסום איזה מחלף. רז פילון מתעורר בדרך לעוד יום של פגישות, מצחצח שיניים והולך לאוטו. הוא בא להכנס ורואה דף מקופל על השמשה הקדמית.

בהתחלה הוא חשב שמדובר בדו"ח חנייה. הוא חנה בכחול-לבן, אבל הטלפון שלו אמר שזה בסדר. הוא פתח את הפתק. היה כתוב עליו שהוא זכאי לנס אחד ויכול לממש אותו מתי שהוא רוצה, אבל הוא רק צריך להוציא את הפתק. רז פילון חשב שזאת פרסומת של כוכב קולנוע מזדקן לקפה, אבל בכל זאת דחף את הפתק לכיס, שיהיה.

זה לא נתפס כאירוע חריג במיוחד. הפתקים היו על המכוניות של כולם והם דיברו על זה במשרד, כמו כל דבר אחר שהיה בחדשות. רז לא סיפר לאף אחד שהוא שמר את הפתק. 

מאז עברו כמה ימים. החדשות זנחו את הנושא אחרי יומיים ורז פילון המשיך להגיע כל יום לעבודה, להפוך מספרים למספרים אחרים וללכת הביתה. הוא לא התבייש במה שהוא עושה, הוא פשוט לא אהב להרגיש שהוא הפך לדמות המשנה בחיים שלו. כל הזמן הזה הוא השאיר את הפתק במכנסי העבודה שלו, כשהוא מקפיד להוציא אותם (ולשים בתוך המכנסיים האחרים) בכל רגע נתון. אולי זה יהיה שימושי בעתיד.

ידיעה מוזרה קפצה לו למסך זמן קצר לאחר מכן, על מוכר בתחנת דלק שזכה בלוטו ונדרס כשהיה בדרך לקחת את הצ'ק הענק. המכונית פגעה בו חזק, אבל הפרמדיקים הצליחו לזהות חיוך גדול על מה שנשאר מהפרצוף, בדרך למה שיכל להיות היום המאושר בחייו. אם כבר למות, רז פילון חשב לעצמו בציניות, אז ככה. 

סיפורים כאלה התחילו להגיע אחד אחרי השני. עיוור קיבל את מאור עיניו בחזרה ונכנס לתרדמת לאחר שהתנגש בעמוד זמן קצר לאחר מכן וזכה לחשיפה תקשורתית נרחבת, מהנדס תוכנה חטף התקף לב ומת בזמן סקס עם דוגמנית הלבשה תחתונה מפורסמת והיו עוד מקרים באותו סגנון. לא הצליחו למצוא חוט מקשר ביניהם, בעיקר כי אף אחד מהנפגעים לא יכל לדבר בעצמו על הסיפור, מה שהוסיף מימד קצת אפל לפרשה.

זה לא הפריע לרז פילון. הוא הגיע לחיים די נוחים. קם בבוקר, עמד בפקק, הרביץ למקלדת, דיבר קצת על כדורגל, עמד בפקק וחזר הביתה. הוא אמר פעם למישהי באיזה דייט שהרגשות שלו ירדו מסולם של 1 עד 10 לסולם של 4 עד 6, כי הוא הרגיש שהוא הפסיק להרגיש משהו. היא אמרה לו יום אחרי שהיא לפחות 7 ושהם לא צריכים להפגש עוד.

לפעמים, בישיבה ממושכת בשירותים או סתם ביום בלי שום דבר מעניין בטלוויזיה, רז פילון עשה גוגל על הקופונים האלה. הוא רצה לדעת מה יש מאחוריהם, בערך כמו שהוא רצה לדעת מה ההרכב של מנצ'סטר סיטי או מה אנשים יותר חכמים ממנו חושבים על החדש של טרנטינו.

הדבר היחיד שהיה חסר לו בחיים, שבאמת היו די בסדר, היה מישהי. הוא לא היה איזה צנחן לשעבר עם שם משפחה גנרי שיכל להמיס כל בחורה בישיבה על פינג'ן, אבל הוא גם לא היה אדם מכוער במיוחד. היו לו כמה חברות, אבל הוא אף פעם לא הרגיש שהוא נקשר יותר מדי לאף אחת מהן. כאילו משהו היה אמור להדלק, אבל לא נדלק. 

יום אחד רז פילון החליט לקחת אוטובוס לעבודה. הוא לא אהב לנהוג, אבל הוציא רישיון נהיגה כי כולם עושים את זה וכי האוטו חסך לו 40 דקות ביום. בתחנת האוטובוס הוא נתקל בבחורה עם שיער שחור בוהק, עיניים חומות ואיירפודס. הוא הצליח לזהות מהאוזניות שלה שיר של לו ריד. פילון תמיד אהב אנשים ששמעו חזק מדי שיר באוזניות שלהם, ברמה שגם אחרים יכלו לשמוע אותו.

רז לא ידע להתחיל עם בחורות. הוא פחד לצאת מטרידן, לא מצחיק או סתם בחור משעמם, אז הוא אף פעם לא התלהב לגשת. חוץ מזה, איך מתחילים עם בחורה בתחנת אוטובוס? הוא החליט לנסות בכל זאת. במקום ללכת על איזה בדיחה מטומטמת או סמול-טוק חסר מעוף, רז פילון היה ישיר.

"אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל את ממש יפה ואני אוהב את המוזיקה שאת שומעת. את יכולה לרשום לי את מספר הטלפון שלך?" אמר בקול בטוח באופן מפתיע, והגיש לה פתק אקראי שהוא מצא בכיס. הבחורה חייכה אליו ורשמה את המספר על הפתק. היא החזירה אותו לרז פילון, שפתח את הדף וראה שהדף הוא אותה משאלה מקומטת שחיכתה לו על האוטו. פתאום צנח לעבר הרצפה, מחוייך.

————————————————-

רועי ויינברג, יליד מודיעין, 1999. משרת כיום בחיל התותחנים וכעת לקראת שחרור. בנוסף לכתיבת סיפורים, הוא משמש גם ככתב ספורט באתר Hoops