מסה, מקור - מחשבות על שימור הזיכרון, הנצחת המלחמה והאובדן האנושי שבא בעקבותיה

מחשבות על שימור הזיכרון, הנצחת המלחמה והאובדן האנושי שבא בעקבותיה / אמנון רכטר

אתרי זיכרון לאומיים רשמיים מעוררים בי תמיד מבוכה.
הם מעוררים יותר שאלות מאשר תשובות ובוודאי אינם מעודדים השלמה וניחום.
המהות של אבל לאומי או קומונאלי בו כולנו לכאורה עטופים בצמר מחמם של אחדות גורם לי לאי נוחות רבה. אני מוצא את הצמר הזה תמיד יותר מגרד את הבשר החשוף ממחמם את נפש הכמהה.
מה משמעותו של אתר אחד דרמטי שאמור לייצג סבל ומוות וחסרון וחסך, שהם כה מונומנטליים וטראומטיים שבסופו של דבר הם לא מייצגים לא דבר ולא חצי דבר מזה, אלא את הטירוף והאלימות של האירוע הקטקלזמי המכונן ואת הקריסה של הרעיון ההומניסטי עמוק אל תוך עצמו?
בסופו של דבר, גם פה נעשה מעשה של ניתור וניהול הכאב והעברתו דרך מערכת עיכול ממסדית הפולטת מוצר שנוטרלו ממנו כל הכאב של היחיד, ומה שנותר הוא מוצר מדף מסורס שמייצג את כולם, אך למעשה לא מייצג אף אחד.
הארכיטקט או האמן הם האנטנה או כליא הברק החברתי שנבחרו לייצג את השכול ולייצר טקטיקה שתייצג את זיכרונו או את זיכרון המהות שלו. אל באופן אירוני למעשה האמנותי שלהם, יש אפקט של ביטול עצמי אינהרנטי. אפקט הפוך המנטרל את הזוועה - הדם, העצמות השבורות, זעקות הפצועים, סירחון האדם ברגעיו הקשים והדרמטיים או הטראגיים ביותר. למעשה, ככל שהעבודה תהיה טובה יותר, כך אפקט הביטול יהיה חזק יותר. מה שמתחיל כאקט האולטימטיבי של כאוס, הפך לפרוצדורה או פרקטיקה של תיוק וארגון, הרעש לשקט, שדות הקטל לשדות עשב, הקברים האנונימיים מסודרים בגריד מושלם. כמו מטע של אבוקדו או שסק.
(נקטפו!!! בדמי ימיהם?)
הסדר הוא השליט היחיד.
תפקידו של האתר אם כך אינו להתמודד עם שאלות של מוות וזיכרון, אלא להשיב את הסדר הקאנוני על כנו. לשלוט ולהשליט משטר נטול רגש, לנטרל את האמוציה של היחיד שלמעשה מייצגת מצב חסר שליטה (כלומר כאוס), ולהחליפה באיפוק מהוגן ומסודר. כך באתרי הזיכרון ובתי יד לבנים הרבים בארץ, וכך ברדוקציה האנטיתטית באתר ההנצחה המופלא Notre Dam de״ ״Lorette שנמצא מערבית לעיר הכורים Lens, וחולש על עמק יפהפה שבו היו הקרבות הקשים והמרים במלחמת העולם הראשונה. 580000 חיילים מתו שם בארבע שנים. האתר מחולק לממוריאל הישן, אתר מונומנטלי ומוגזם בצורה כמעט מופרכת, שנועד לרומם ולפאר את המוות כדי לעודד המשך מצעד בעל כיוון אחד, וממש מולו האתר החדש, המינימליסטי המאופק והמעודן. ההבדלים בין השניים בצרפת והרבים מספור בארץ מספרים סיפור עמוק ועצוב על טבעה של ההנצחה, הסיבות לה ומערכות הכוחות שמניעים אותה.

——————————————

אמנון רכטר, יליד תל אביב, 1958. מבכירי האדריכלים הישראליים בימינו. ראיון מרתק שקיימנו עמו - https://tinyurl.com/y567tea9